טנטרה בעולם המודרני - ראיון עם לאמה גלן
הדברים הבאים נערכו ותורגמו מתוך דבריו של לאמה גלן מולין בשיחה עם גושה אובר מקהילת Vajra Mandala, שצולמה במנזר קופן שבנפאל. את השיחה המלאה (באנגלית) אפשר לראות ביוטיוב:
שלוש רמות של לימוד
נהוג לומר שהבודהה לימד שלוש רמות של תורות הארה - בסיסית, ביניים ומתקדמת. לפעמים קוראים להן שלוש היאנות, שלושת הרכבים: הינאיאנה, מהאיאנה וואג׳ראיאנה.
הרמה הבסיסית עוסקת בעצם בפישוט החיים. מושאי הידיעה אינסופיים, והזמן שיש לנו כבני אדם לפתח חוכמה והבנה מוגבל, ולכן הדרך להארה מתחילה במעין צמצום, בניסיון לרדת אל העיקר. לשם כך הבודהה מדבר על שלושה אימונים. הראשון הוא משמעת של אי-פגיעה באחרים. השני הוא מדיטציה יומיומית, שמפתחת את כוח התודעה ואת היכולת לנתק אותה מההרגל של פטפוט פנימי בלתי פוסק. את המילה סמאדהי הטיבטים מתרגמים "טינגדזין", לגעת במעמקים - ללמוד למצוא בתוכנו את המקום של הבהירות, השמחה והזוהר, מקום שאפשר להחזיק בו כבסיס של החוויה שלנו. בלי ריכוז יש לנו מעט מאוד שליטה, ואנחנו נעשים כמו מי שנרדם בזמן נהיגה. לכן את בודהי, אחת המילים להארה, מגדירים לפעמים כהתעוררות משנתם של חיים לא מודעים.
והשלישי הוא פראג׳נה. במקום להסתכל רק על מה שקורה סביבנו, מתבוננים פנימה ושואלים את השאלה הבסיסית: מהו ה"אני", מהו העצמי? מי אני? איך תחושת העצמי שלי משפיעה על האופן שבו אני חווה את החיים כולם?
שמחה בכל מה שעושים
ברמת המהאיאנה מפתחים את התודעה האוניברסלית של אהבה וחמלה, ודפוסי התנהגות שמבוססים על שש השלמויות - להיות אדם נדיב, ממושמע, עדין וסלחן, ומלא התלהבות שמחה, לא משנה מה קורה. היום, למשל, קניתי חצובה קטנה שבטח שקלה לפחות 50 קילו. חשבתי שאני זקן וחלש מדי בשביל לסחוב אותה, אבל עמד מאחוריי סופרמן אדיר (ג׳ונאס, התלמיד שלי שבא איתי לסיור). מסרתי לו אותה, ובהתלהבות שמחה גמורה הוא סחב אותה כל הדרך חזרה למלון.
את השלמות הזו מתרגמים לפעמים כמאמץ או כהתמדה, אבל במילה הטיבטית יש תחושה של שמחה - לעבוד בשמחה, לפעול בשמחה, ולשלב שמחה בכל מה שעושים.
מעבר למראה הרגיל של הדברים
מאסטרים גדולים כמו מילארפה הסבירו שכשאלה הם הבסיס של החיים ושל התרגול, אפשר לקחת על עצמנו תרגול טנטרי ולהצליח בו. והמהות של התרגול הטנטרי היא ללכת אל מעבר למראה הרגיל של הדברים. זה בעצם המפתח.
בדרך כלל אנחנו חושבים על הבשר והדם האלה כעל "הגוף שלי". אבל לא פעם אומרים שאם היו מקבצים את כל היצורים החיים שעל פני כדור הארץ ומוציאים את הרווחים שבין הפרוטונים לאלקטרונים, כולנו ביחד, כולל האיילים והפילים, היינו קטנים מקוביית סוכר. כשמתבוננים לעומק, רואים שהבשר הוא רק תאים, התאים הם רק אטומים, והאטומים הם רק חלקיקים חשמליים. אנחנו חיים בעצם בארץ פלאות חשמלית.
לכן הטנטרה מתחילה, אפשר לומר, בשינוי של תחושת ההוויה. ממיסים את תחושת הגוף אל תוך אור, ומתוך האור הזה עולים מחדש וחווים את הגוף כגוף של בודהה. וכך גם העולם שסביבנו. יש לנו תחושה שהקירות מוצקים מאוד. באחד הסיפורים על מילארפה הוא שואל נזיר למדן מהי ההגדרה שלו לחלל. הלמדן עונה: משהו שאינו חוסם דבר. מילארפה מתרומם בישיבת מדיטציה ומרחף באוויר, כאילו הוא יושב על סלע. ומהו חומר מוצק? "משהו שחוסם", עונה הלמדן. ומילארפה מעביר את היד דרך הסלע בלי שום מאמץ. אולי זה רק משל, ואולי בכלל אחיזת עיניים, אנחנו לא יודעים. אבל המשמעות שלו עדיין רלוונטית. אנחנו מסתכלים על ההרים וחושבים שהם נפרדים מכל השאר, אבל בעצם הם קשורים לכל דבר אחר. ולכן, במקום לראות את הדברים כפי שהם נראים בדרך כלל, מטפחים מודעות לצד הטבעי, האנרגטי והטהור מטבעו, של כל הדברים.
בטנטרה עושים את זה עם המנטרה אום סוואבאווה שודהה סרווה דהרמה סוואבאווה שודהו הום. לכן לטנטרה קוראים גם דרך המנטרות הסודיות. אבל הסוד הוא כמובן לא המנטרה, אפשר להקליט אותה. הסוד הוא איך להסתכל על סלע ולא לחוות אותו כפי שהוא נראה לנו בדרך כלל, מכוח הקארמה שלנו כבני אדם ומכוח מנגנוני התפיסה שלנו. במקום זה מבחינים בצד האנרגטי הטהור שלו. אפשר לומר שטנטרה ברובד הזה היא סוג מיוחד של קשיבות.
וכשעושים את זה, הרבה ממה שמעורר בנו פחד וחרדה משתנה מיד, וגם הרבה מהדאגות שלנו לגבי הגוף. שמנו לב שבהרבה מחלות, מי שחושב שהוא חולה נעשה חולה. ונעשו מחקרים על חולי סרטן שפיתחו גישה נפשית חיובית חזקה מאוד, והגישה הזו עזרה להם בתהליך הריפוי.
הטוהר הטבעי של כל הדברים
אנחנו חושבים שמשולש פיצה טרי הוא טהור מאוד, אבל אחרי שאכלנו אותו ועשינו קקי, הוא נעשה לא טהור. ובעצם הוא לא טהור רק בהקשר מסוים. אפשר לומר שהוא עדיין שומר על הטוהר האוניברסלי שלו. וזו לא המצאה, וגם לא סתם תיאוריה שהדברים קיימים באופן שונה לגמרי ממה שהם נראים. אפשר להוכיח את זה פשוט כששמים קצת קקי מתחת למיקרוסקופ.
צד אחד של הטנטרה עוסק בזה - בגוף, במקום, בפעילות ובדברים שקורים לנו. במערב אומרים "לכל דבר יש סיבה". זה קצת מופשט, אבל אם אנחנו מסוגלים לראות בכל מה שקורה לנו משהו שיש בו תכלית, והתפקיד שלנו, אם אפשר לומר כך, הוא להבין אותו באופן יצירתי, אז בדברים הטובים אפשר להשתמש בלי להתמכר אליהם. ועם הדברים המאתגרים אפשר להתמודד בכוח ובאומץ, ולפעול שוב לקראת תוצאה טובה.
ועם זאת, מבנים אנושיים הם לפעמים לא אידיאליים, ויש סכנה לנהוג קצת כמו פוליאנה בתרגול הטנטרי, באידיאליזם מופרז, ולא לתקן, אם אפשר לומר כך, עיוותים קטנים באופן שבו הדברים מופיעים. לכל מה שאני חווה ועושה יש שלמות טבעית, ובטיבטית אומרים "פונסום צוקפה", שלמות בשלושה אופנים. ובכל זאת, מכוח החמלה שלי, אני צריך לראות בכל מה שאני עושה תרומה יצירתית לשינוי. הכול משתנה תמיד, בין אם אנחנו אוהבים את זה ובין אם לא, אז כדאי לכוון קצת את השינויים האלה, בזהירות, ולתרום להם את חלקנו הקטן.
למשל, בדברים פשוטים מאוד: תולעת קטנה חוצה את הכביש ביום חם, וברור שהיא לא תגיע לצד השני, כי היא מתייבשת מהר יותר משהיא זוחלת. אפשר להרים אותה ולהניח אותה בדשא, במקום חמים ולח. עץ שלא משגשג מסיבה כלשהי - אפשר להשקות אותו. ואולי יש מבנה פוליטי שאנחנו מודים למי שהקימו אותו, מתוך מחשבה שזה יהיה מבנה טוב, ובכל זאת אפשר לומר: תודה, והגיע הזמן להמשיך הלאה. אני חושב שזה הדבר הנפלא בטנטרה - לשמור את המודעות על הטוב הטבעי, על השלמות הטבעית בשלושת האופנים, ובאותו זמן לראות בכל מה שעושים פעולה של הארה, תרומה יצירתית ואישית שלנו לעולם.
הטנטרה הפנימית
לכל זה קוראים לפעמים הטנטרה החיצונית. הטנטרה הפנימית עוסקת במערכת הנוירו-אימונולוגית של הגוף, ובאופן שבו הכימיה שמייצרים המוח, בלוטת התריס והאיברים החיוניים משפיעה על התודעה. לכל אלה יש מעין צד של אש, שהוא הצד הנקבי, ומעין צד מקרר, שהוא ההיבט הזכרי. וכשעוסקים בטנטרה הפנימית, שהטיבטים קוראים לה "צה לונג טיגלה" - הכימיה הפנימית, האנרגיות הפנימיות ונתיבי האנרגיה - הטנטרה נעשית, אפשר לומר, דרך מהירה להארה. הדלאי למה הראשון כותב באחד מפירושיו שאם מפגישים את הכימיה הזכרית והנקבית בחמש הצ׳אקרות, מקודקוד הראש ועד קצות הבהונות קורנים בתוכנו חמשת אורות הבודהה. ובלשונו של הבודהה באחד הטקסטים, יום אחד של מדיטציה נעשה כמו מאה שנה ברובד הרגיל.
ומה שאני אישית אוהב בטנטרה הוא שהיא מתייחסת לכל מה שטבעי בחיים, ובמקום לחפש סביבה מושלמת לתרגול, היא מבקשת תודעה מושלמת לתרגול. אם מפתחים מעין הילוך טנטרי, זקוף ובטוח בעצמו, כל מצב נעשה מושלם לתרגול.
מי מוכן לטנטרה
כמו שאמרתי, מעטים מאוד יכולים לתרגל טנטרה בהצלחה בלי בסיס של ההינאיאנה והמהאיאנה. לא קל לטפח מודעות לגוף כגוף של בודהה ולעולם כשדה בודהה בלי משמעת מסוימת באורח החיים, כי ההסחות, הגירויים, הדאגות והחרדות ימשכו אותנו הלוך ושוב, ולא נוכל להחזיק במדיטציה כזו.
אבל באופן כללי, אני חושב שמבין שלוש היאנות, הטנטרה היא המתאימה ביותר לרוב המתרגלים המערביים, פשוט מפני שאנחנו מגיעים מרקע יהודי-נוצרי וממערכת חינוך מתוחכמת מאוד. רוב מי שמגיע לדהרמה מביא איתו את תורותיהם של ישו ומשה, של סוקרטס, אפלטון ופלוטינוס ושל עוד הרבה הוגים גדולים, ולכן אנשים במערב מוכנים יותר, אפשר לומר, לתרגל טנטרה כבר מההתחלה. גם פרויד וגם יונג הושפעו מאוד מהחשיבה הבודהיסטית. אפשר לומר שפרויד הוא מבוא מצוין לעקרונות הבסיסיים של הטנטרה, מבחינת הדינמיקה בין זכר לנקבה, ויונג, שכתב הקדמות ל"ספר המתים הטיבטי" ול"ספר השחרור הגדול הטיבטי", לוקח את זה צעד נוסף.
ועדיין, רוב הלאמות מעדיפים שתלמידיהם ילמדו קצת הינאיאנה, כי חלק מאיתנו לא כל כך ממושמעים (לא אתם כמובן, אבל אני בטוח שאתם מכירים אחד או שניים כאלה). המשמעת הראשונה, ללמוד לא לפגוע באחרים ולכבד כל צורת חיים, מחרקים ועד בודהיסטוות בשלב העשירי, חשובה מאוד לדעתי בחברה המערבית שלנו. אם יש נקודה אחת שהיהדות, הנצרות והאסלאם, שלוש הדתות השמיות, טועות בה, מבחינת האופן שבו הדברים התגלגלו בהיסטוריה, זה הרעיון שאלוהים ברא את כל הדברים ומסר אותם לידי האדם, או משהו בסגנון הזה. רק לפני שנה שמעתי תוכנית מדע שבה מדענית אמרה שבעלי חיים הם בעצם כמו מחשבים, שהם לא יצורים בעלי תודעה ופועלים רק מתוך אינסטינקט. יש לה דוקטורט במדעים, אבל מנקודת המבט שלי, ומנקודת המבט הבודהיסטית, היא בורה לגמרי בכל הנוגע לטבעם של יצורים בעלי תודעה. אפשר להיות משכיל מאוד, ועדיין להיות בור, במובן הבודהיסטי של המילה, בהבנת טבעו של העצמי ושל הקשר ההדדי בין כל הדברים.
מלמעלה למטה
אני לא חושב שאפשר לקבוע תנאי מוקדם אחד שחל על כולם. למילארפה היה מעט מאוד אימון, אבל כפי שאומרים לא פעם, בגלגול קודם הוא היה מאסטר קדאמפה גדול. אי אפשר לדעת, ולכן בעולם הטיבטי יש דגש חזק על הסתמכות על מורה. את קופן, המנזר שבו אנחנו יושבים, הקים לאמה ישה, שהיה אחד ממקורות ההשראה העמוקים שלי בתחילת שנות ה-70. הוא ספג לא פעם ביקורת על כך שבמסעותיו לימד תרגולים גבוהים כמו ואג׳ראיוגיני ויאמנטקה אנשים שלפי הטקסטים הקלאסיים לא נראים כשירים. אבל מנקודת המבט שלו, לאמה אמור להיות מסוגל לראות את הטבע העמוק של ההתפתחות הקארמתית של התלמיד. לא פעם אני אומר בצחוק שכשאני מלמד, אני מסתכל לכל אחד בעיניים, קורא את 500 הגלגולים הקודמים שלו, ואומר בדיוק מה שצריך כדי לדחוף אותו מהצוק אל אינסוף ההוויה.
הדלאי למה אמר פעם שעם אנשים מהמערב כדאי לפעמים ללמד קודם את הדבר הגבוה ביותר. אם הוא עובד, הם יחשבו שאולי יש משהו מעניין גם מתחתיו. מהאמודרה נחמדה מאוד, אבל כל מאסטרי המהאמודרה תרגלו גם טנטרה, אז מה זו טנטרה? הם מסתכלים למטה ומוצאים את צ׳אקרסמוורה ואת ואג׳ראיוגיני. ועל מה זה נשען? מסתכלים שוב למטה ומוצאים את הבודהיצ׳יטה ואת שש השלמויות. הדלאי למה אמר בצחוק שבטיבט אנחנו אוהבים לעלות בסולם מלמטה, ולאנשים מהמערב אולי עדיף להתחיל למעלה ולרדת.
הוא אמר לי את זה גם בראיון שערכתי איתו באמצע שנות ה-70, והוסיף שמסיבה זו הוא נותן לא פעם חניכות טנטריות גבוהות כשהוא נוסע. רוב האנשים שמגיעים אליהן אולי לא באמת מוכנים לחניכה, אבל ברגע שירגישו את השמחה ואת ההשפעה העזה של הטנטרה, הם ייזכרו: רגע, הדלאי למה אמר שצריך בודהיצ׳יטה כדי לתרגל טנטרה, מה זה בעצם?
הסוד והמיניות
בטיבט כל האסכולות ראו בהינאיאנה את הבסיס, וכולם הכירו את הלימוד על הבודהיצ׳יטה ועל שש השלמויות. לאמות נודדים נתנו תמיד חניכות: לאמה שהגיע לעמק כלשהו נתן חניכה של טארה הלבנה, של צ׳נרזיג או של מה שביקשו ממנו, והסביר במסגרתה קצת על רמות ההינאיאנה והמהאיאנה. אם יש במערב היסוס לגבי הטנטרה, אני חושב שהוא נוצר בעיקר מפני שכשהטיבטים יצאו כפליטים, הרבה ממה שנכתב על טנטרה נכתב מנקודת מבט הינדית, של טנטרה כיוגה מינית. ורוב הלאמות הטיבטים היו נזירים.
בטנטרה הבודהיסטית המיניות היא לא עניין גדול. היא אחד ההיבטים של החיים שלנו. כדאי ללמוד לאכול נכון, ללכת נכון, לנשום נכון ולדבר נכון, בדרך דהרמית, טנטרית. אז למה שהמיניות תישאר בחוץ? למה שחיי האהבה שלנו לא יהיו חלק מהתרגול הרוחני? כל לימוד על גוהיאסמאג׳ה, על צ׳אקרסמוורה ועל שש היוגות של נארופה כולל את הדרך השלמה להארה. ביוגת הקונדליני לומדים לשלוט באנרגיות הפנימיות: באנרגיות הזכריות שירשנו מאבותינו הקדמונים ובאנרגיות הנקביות שירשנו מאמותינו הקדמוניות. אפשר לומר שזו מעין חקירה מינית, לא בהכרח בזוגיות, אלא פשוט כבני אדם. כל יונק, וכנראה גם ציפורים ולטאות, הוא חצי זכר וחצי נקבה מבחינת המקור הגנטי שלו. ולכן החקירה הזו חשובה מאוד, מטבע הדברים, להשגת ההארה.
נזיר או נזירה שחיים בפרישות עושים את החקירה הזו בדרך מדיטטיבית יותר, שנקראת ג׳נאנה מודרה, בת הזוג של החוכמה. וזה הרבה יותר עמוק מהדמיה בלבד - מדובר בהפגשה של האנרגיות הפנימיות הזכריות והנקביות ברובד עמוק. ולמי שחי חיי משפחה רגילים (או לא רגילים), השאלה היא איך מכניסים את חיי המין והאהבה אל החיים הרוחניים. בטנטרה הבודהיסטית זו השאלה המרכזית.
כשמיסיונרים בריטים ואנשי אקדמיה בהודו כתבו על הטנטרה ההינדית, הם היו מוקסמים בעיקר מהתבליטים במה שנקרא לא פעם מקדשי השמש באוריסה: בני אדם באורגיות גדולות, הרבה אנשים בהרבה תנוחות, אפילו עם בעלי חיים. ואת זה הם תפסו כמשמעות של טנטרה מינית. אבל לא כל מי שיש לו כלב צריך לשכב עם הכלב שלו (וכנראה שרובם לא עושים את זה). לי היה כלב, והמחשבה לא עלתה בדעתי אף פעם. הרעיון הוא פשוט שכל מה שיש בחיים שלנו צריך להשתלב בדרך הרוחנית, וכך גם חיי האהבה שלנו: גם אותם צריך לקבל ולכוון.
ללמוד, להתבונן, לתרגל
בעולם הבודהיסטי יש ביטוי טיבטי נפוץ מאוד: "טופה סמפה גומפה". "טופה" פירושו הקשבה, וגם לימוד, "סמפה" פירושו התבוננות, ו"גומפה" פירושו מדיטציה. כשגדלתי כנער באזור כפרי בקנדה לא היו לאמות להקשיב להם, אבל לאמא שלי, כלה בריטית שהגיעה בזמן המלחמה, הייתה ספרייה יפה של ספרים קלאסיים מאסיה, וכך התחלתי. יש מאות ספרים על הלמרים, על הלוג׳ונג ועל התרגולים המקדימים. אני עצמי כתבתי כ-30 ספרים ברוח הזו, ואפשר לקנות אותם ולקרוא כל אחד מהם שלוש פעמים.
אני חושב שמי שרוצה לתרגל טנטרה צריך לנסות ליצור קשר עם מרכז בודהיסטי באזור שלו. הטיבטים נוטים, לדעתי, להתלהב קצת יותר מדי כשאנשים מצטרפים לאסכולה שלהם, ואני מבין את זה, אבל העיקר הוא להרגיש בנוח במרכז, שהמקום יתאים כמו כפפה ליד. ומי שבוחר באסכולה אחת, כדאי שיגיע גם ללימודים ולחניכות של הלאמות הבכירים שלה, כי זה מביא, אפשר לומר, את מלוא העוצמה של השושלת.
קריאה, התבוננות ואחר כך תרגול הם לדעתי שלושת המפתחות לצמיחה בהבנת הדהרמה, ואני חושב שקריאה יומיומית היא חלק טוב מאוד מהתרגול. גם מאסטרים גדולים בני 60, 70, 80 ו-90 עדיין קוראים חצי שעה ביום מאחד הטקסטים הישנים, הרבה אחרי שסיימו את האימון שלהם. בלימודים של הדלאי למה, למשל, ראיתי את ריזונג רינפוצ׳ה יושב בשורה הראשונה, אף שהוא כבר בן 94 בערך.
לא לאסוף חניכות
ובטנטרה, העיקר לדעתי הוא לא רק לפלרטט איתה, אם אפשר לומר כך. מניסיוני, יש מתרגלים במערב שמשתתפים בהרבה חניכות ולא עושים הרבה תרגול בפועל. זה טוב מבחינת הברכה, אבל זה כמו ללכת לטעימת יינות ולטעום 25 יינות שונים. בסוף כדאי לקנות כמה בקבוקים, לקחת אותם הביתה ולשתות אותם. לכן כדאי להחליט בשלב מסוים לאיזה תרגול להתמסר.
וזה לא אומר שחייבים להיצמד לתרגול אחד בלבד. לאמות ונזירים מכל האסכולות עושים בכל שנה ריטריטים של תרגולים שונים, למשל 30 יום של צ׳נרזיג או של טארה, או של מה שהמורים שלהם ממליצים. בסוף רוב מי שמטפחים תרגול טנטרי מגלים איזה תרגול מרגיש להם הכי טוב, וזה נעשה התרגול העיקרי שלהם. אצלי זה... יאמנטקה. שששש, פלטתי. התרגול העיקרי של הדלאי למה הראשון, למשל, היה טארה, אף שעשה ריטריט יאמנטקה של שלוש שנים ותרגל צ׳אקרסמוורה לעומק.
הדלאי למה אומר לא פעם בסוף לימוד שמה שלימד הוא כמו תפריט גדול במסעדה. מזמינים את המנות שמתאימות לנו ומתרגלים אותן היטב, ואם משהו שאמר לא מוצא חן בעינינו, פשוט לא מזמינים אותו. אני חושב שההיבט הזה בבודהיזם חשוב מאוד. הוא שומר על החוויה ככוח המנחה האמיתי בתרגול.
הלאמה הטבעי
מבין ארבעת סוגי הלאמה, החשוב ביותר הוא הלאמה שהוא הזוהר הטבעי שלך, טבע האור הצלול של התודעה שלך. השני הוא הלאמה של החוויה שלך, שדרכה אתה מנחה את עצמך אל מים עמוקים יותר. השלישי הוא הלאמה של ההוראות שקיבלת - החניכות, ההעברות וההסברים. והרביעי הוא המורים החיים. במובן מסוים הם חשובים מאוד, כי הם פותחים את הדלת לשלושת האחרים. אבל בלי שלושת האחרים, הלאמה החי הוא כמו... טוב, אני לא אוהב להשתמש בדימוי, כי אני לא רוצה להיוולד בעצמי בגלגול הבא בצורה כזו.
מישהו אמר לי פעם: "גרתי בדהרמסלה שש שנים וקיבלתי הרבה לימודים מהדלאי למה". שאלתי: "אילו לימודים?" והוא ענה: "אה, אני לא זוכר". מסירות היא דבר טוב, אבל צריך לדעת אילו חניכות והוראות קיבלת, ולהטמיע אותן ולשלוט בהן בכוח ההקשבה, ההתבוננות והמדיטציה. וכשעושים את זה, מגיעות חוויות מסוגים שונים. מילארפה לא נשאר עם מארפה שנים על גבי שנים. הוא נשאר עד שמארפה אמר לו: אתה מוכן, מכאן והלאה אני לא נותן לך עוד לימודים, לך לתרגל. מאותו רגע הוא נאלץ להסתמך על ההוראות, על החוויה שלו ועל הצלילות הטבעית שלו, וכך השיג הארה בגלגול אחד. לכן הבודהה אמר: אתה המושיע של עצמך, ואתה גם המרשיע של עצמך.
כשפגשתי את הדלאי למה בפעם הראשונה, ב-1972, שאלתי אם גם אנחנו, המערביים, יכולים להפיק תועלת מהתרגול. הוא אמר: כן, כן, אתם עושים את התרגול, אתם מקבלים את התועלת. אבל אתם חייבים לתרגל. ולאמה ישה אמר לי פעם: "תזכור - יותר מדיטציה, יותר שמחה".
סודית מעצמה
כששאלתי פעם את לאמה זופה, שהיה האור המנחה של קופן מאז פטירתו של לאמה ישה, על תרגום טקסטים טנטריים, הוא אמר שהטנטרה סודית מעצמה. הרבה אנשים יכולים לשמוע את המנטרה, אבל התודעה שלהם לא בהכרח תקפוץ מיד אל החזון של הטוהר הנצחי של כל הדברים. וכשמפרסמים ספרים טנטריים, מי שאין לו קשר קארמתי לא ימצא אותם. מי שיש לו קשר שמספיק כדי למצוא את הספר אבל לא כדי לתרגל, ייקח אותו הביתה, ישים אותו על המדף ולא יקרא בו. ומי שאין לו קשר עמוק יותר, יפתח אותו וינסה לקרוא, אבל הדברים פשוט לא יהיו מובנים לו. ללאמה זופה היה חוש הומור שובב, והוא אמר לי: "כן, אל תדאג, אל תדאג, סודית מעצמה".
🌺 בחנוכה הקרוב נתרגל את שש היוגות של ניגומה עם לאמה גלן מולין ודרופון צ׳ונגוואל-לה, 6-12.12.2026, בבית ספר שדה עין גדי, על שפת ים המלח.
🌸 מאיטרייה סנגהה ישראל, קהילת התלמידים הישראלית של לאמה גלן מולין