לכל המאמרים

    מי הייתה ניגומה? הדאקינית הנסתרת שמאחורי שש היוגות

    לקראת הריטריט "שש היוגות של ניגומה" בעין גדי, ריכזנו כאן קצת מידע על סיפורה של המורה הגדולה והמיסתורית ניגומה

    ניגומה, ציור טיבטי: יוגינית בגלימה לבנה יושבת מתחת לעץ
    ניגומה, ציור טיבטי

    הנסתרת באמת

    אחד השמות של ניגומה הוא "ניגופטה", ולפי טארנאתה, המאסטר הטיבטי שכתב את תולדות חייה בסביבות שנת 1600, פירושו "הנסתרת באמת". קשה לחשוב על שם מתאים יותר. ניגומה היא אחת הדמויות החשובות ביותר בבודהיזם הטנטרי, מורה שתרגוליה עוברים ברציפות כבר כאלף שנה, ובכל זאת כמעט שום דבר בחייה אינו ידוע בוודאות. החוקרת והמתרגלת שרה הרדינג, שכתבה את הספר המקיף ביותר עליה באנגלית, מציינת שסיפור חייה המסורתי משתרע על שישה דפים בלבד, לעומת ארבעים ושלושה דפים בסיפור חייו של תלמידה קיונגפו נלג׳ור.

    אז מה שמגיע אלינו הוא בעיקר סיפור קדושה, נמטר בטיבטית - סיפור שנועד להשרות השראה ולהראות את הדרך יותר משנועד לתעד. וזה, אולי, חלק מהקסם שלה.

    מקשמיר, בעיר שנקראה "שאין כמוה"

    לפי טארנאתה, ניגומה נולדה בקשמיר, בעיר שנקראה "שאין כמוה", למשפחת ברהמינים אמידה. שם אביה היה שאנטיוורמן ושם אמה שרימטי, ושמה בלידה היה שריג׳נאנה - "חוכמה מפוארת". הסיפור מספר שהיא הגיעה לעולם הזה כבר עם זכות וחוכמה שנצברו במשך עידנים רבים, ולכן הספיקו לה מילים ספורות של הדרכה ממורה בשם לאוואפה. גופה הפך לגוף דמוי קשת, גוף של איחוד, היא שמעה לימוד ישירות מוואג׳רהדרה, הבודהה הקדמון של הטנטרות, והגיעה לדרגות הטהורות של הבודהיסטווה, שמהן אין עוד נסיגה.

    גם העיר עצמה, לפי סיפור חייה, אינה בדיוק עיר. המסורת מספרת שתושבי קשמיר הזמינו קוסם שיברא להם עיר, על פי דגם עיר האלים השמימית, והוא מת לפני שהספיק להעלים אותה, וכך היא נשארה. עיר הולדתה של מי שמכונה היום "גבירת האשליה" היא אשליה שנשארה בעולם.

    מכאן גם שמותיה הנוספים: היוגינית וימלשרי, ואג׳רהדרה ניגומה, ודאקינית החוכמה המעוטרת בעצמות. המסורת מוסיפה שהיא הייתה התגלמות של מנדרווה, היוגינית ההודית שהייתה מתלמידותיו הקרובות של פדמסמבהווה.

    אחותו של נארופה

    כמעט בכל מקום ניגומה מוצגת כ"אחותו של נארופה", המאסטר ההודי הגדול שממנו הגיעו שש היוגות של נארופה. כך היא מופיעה בדברי הימים הכחולים, אחד החיבורים ההיסטוריים החשובים של טיבט, וכך גם בשם הספר שתרגם לאמה גלן ב-1985, "היוגות הטנטריות של האחות ניגומה". יש חוקרים שקראו את המקורות אחרת והציעו שהיא הייתה בת זוגו, משום שבשפת הטנטרה "אחות" יכולה להיות גם כינוי לשותפה לתרגול. שרה הרדינג בחנה את המקורות והסיקה שהיא הייתה, ככל הנראה, אחותו הגדולה: שמות ההורים בסיפור חייה זהים לשמות הוריו של נארופה, בתולדות חייו מסופר על בתם הבכורה שריג׳נאנה, ושם אשתו של נארופה ידוע ושונה. בדברי הימים הכחולים המילה הטיבטית שמתארת אותה היא "אחות", והרדינג מעירה שאת הכינוי "בת זוג" הכניסו בעיקר חוקרים מערביים. היא גם מציינת שאין אף מקור שמספר שניגומה קיבלה לימוד מנארופה, ושואלת בהומור אם לא ייתכן שדווקא נארופה למד מאחותו הגדולה.

    לאמה גלן מציע דרך משלו לקרוא את זה. בשיחה לקראת קורס מקוון על שש היוגות של טילופה, נארופה וניגומה הוא אמר:

    "הביוגרפיה שלה מסופרת בדרך מיתולוגית, במה שנקרא בטיבטית שפת הדאקיניות, השפה הנסתרת. היא לא אומרת 'קיבלתי את זה מאחי נארופה' או 'קיבלתי את זה מטילופה', אלא שקיבלה את זה מהבודהה ואג׳רהדרה. ואג׳רהדרה הוא שם של כבוד שניתן לכל גורו טנטרי - את הדלאי לאמה, למשל, מכנים לעתים קרובות 'דלאי ואג׳רהדרה'. ומכיוון שהיוגות של נארופה והיוגות של ניגומה דומות כל כך, ומכיוון שהם אח ואחות, רוב האנשים חושבים שוואג׳רהדרה כאן הוא נארופה או טילופה. אני אישית חושב שהיא קיבלה אותן מנארופה, אבל הדברים נאמרים בשפה המיתולוגית הזאת." (לאמה גלן, תרגום שלנו)

    כך או כך, שני מאסטרים קרובים, בני אותה תקופה, לימדו שתי מערכות קרובות מאוד של שש יוגות, ושתיהן עברו לטיבט ונשמרות עד היום.

    הפגישה בשדה הקבורה

    ניגומה, דאקינית כהה רוקדת, מחזיקה גביע גולגולת וקלשון
    ניגומה, פרט מתוך תנקה של קיונגפו נלג׳ור, מזרח טיבט, בערך 1900 (Wikimedia Commons, נחלת הכלל)

    כמו אצל כל דאקינית, את ניגומה לא מוצאים בקלות. קיונגפו נלג׳ור, יוגי ומלומד טיבטי, נסע להודו ולנפאל ולמד אצל עשרות מורים - שבע מהן נשים. הוא חיפש מישהו שפגש את הבודהה פנים אל פנים, וסיפרו לו על ניגומה, שקיבלה לימוד ישירות מוואג׳רהדרה. כששאל איפה היא, אמרו לו שמי שתפיסתו טהורה יכול לראות את פניה בכל מקום, ומי שתפיסתו אינה טהורה יחפש ולא ימצא. אבל לפעמים, הוסיפו, היא מופיעה ביער של שדה הקבורה הגדול סוסדוויפה, סמוך לבודהגאיה, ועומדת בראש מעגלי הטקס של הדאקיניות. הוא יצא לשם מיד, וראה באוויר דאקינית כהה, מעוטרת בעצמות, מחזיקה קלשון וגביע גולגולת, רוקדת ומופיעה פעם כאחת ופעם כרבות.

    כשביקש ממנה לימוד, היא ענתה לו שהיא דאקינית אוכלת אדם, ושכשתגיע הפמליה שלה הוא ייטרף, אז מוטב שילך. הוא ביקש שוב, והפעם היא דרשה זהב. קיונגפו נלג׳ור הגיש לה את הזהב שהביא - לפי לאמה גלן, "חמש מאות מידות של אבקת זהב" - והיא זרקה אותו לאוויר, והזהב התפזר ביער. בסיפורים כאלה הזהב עצמו אינו העיקר, אלא הנכונות לתת אותו. אחר כך, עם פמליית הדאקיניות שלה, יצרה מנדלה ונתנה לו את ההעצמות של הגוף האשלייתי ושל החלום. ואז העבירה אותו בדרך נס אל השמיים שמעל הר זהב, שממנו זרמו ארבעה נהרות של זהב. קיונגפו נלג׳ור שאל אם המקום הזה באמת נמצא בהודו או שהוא הקרנה של הקסם שלה, והיא ענתה בשיר שהפך לשיר המפורסם ביותר שלה:

    *"המגוון הזה של מחשבות התשוקה והשנאה, שמשאיר אותנו תקועים באוקיינוס של הקיום המחזורי, כשמבינים שאין לו טבע עצמי, הופך הכל לארץ של זהב, ילד.

    אם מתבוננים בטבע דמוי האשליה של התופעות דמויות האשליה, תתגלה הבודהיות דמוית האשליה עצמה, בכוח המסירות."* (ניגומה, מתוך סיפור חייו של קיונגפו נלג׳ור, לפי תרגומה של שרה הרדינג לאנגלית)

    אחר כך ציוותה עליו לזהות את החלומות שלו, ובתוך חלום הוא קיבל ממנה את כל שש היוגות. כשהתעורר, קיבל אותן ממנה שוב, הפעם בעירות, יחד עם "שורות הוואג׳רה" - הטקסט הקצר שבו הן מנוסחות.

    ממנחת הזהב הזאת קיבלו התורות את שמן: הדהרמות המוזהבות של השאנגפה.

    השושלת הסודית

    ניגומה הציבה לקיונגפו נלג׳ור תנאי: במשך שבעה דורות, התורות יעברו ממורה אחד לתלמיד אחד בלבד, מלב אל לב. וכך היה. מוואג׳רהדרה לניגומה, ממנה לקיונגפו נלג׳ור, ואחריו לארבעה מורים נוספים, כל אחד לתלמיד יחיד. רק אחרי הדור השביעי נפתחה השושלת לתלמידים רבים. בגלל זה היא נקראת עד היום "השושלת הסודית".

    קיונגפו נלג׳ור חזר לטיבט והקים את מושבו באזור שאנג שבמערב צאנג, ומשם קיבלה המסורת את שמה: שאנגפה קאגיו. מסופר שהיו לו שמונה-עשר אלף תלמידים, ובכל זאת, נאמן לציווי של ניגומה, את התורות שלה העביר לתלמיד אחד בלבד. לצד ניגומה, המסורת מונה מייסדת נוספת, הדאקינית סוקהאסידהי, שגם היא הייתה ממוריו של קיונגפו נלג׳ור. זו מסורת ששתי נשים עומדות בראשיתה.

    השאנגפה מעולם לא הפכה לאסכולה גדולה ועצמאית. היא עברה כזרם עדין בתוך האסכולות האחרות, ומאסטרים גדולים שמרו עליה לאורך הדורות. טנגטונג גיאלפו, היוגי ובונה הגשרים, קיבל את התורות מניגומה עצמה בחזיון, מאות שנים אחרי זמנה. טארנאתה כתב את תולדות חייה וסידר מחדש את התרגילים היוגיים שלה, כי ראה שהתרגול קרוב להיעלם. במאה ה-19 אסף ג׳מגון קונגטרול את כל התמסורות שנותרו לתוך "אוצר ההוראות היקרות", ובמאה ה-20 הביא קאלו רינפוצ׳ה את המסורת למערב.

    שש היוגות של ניגומה

    שש היוגות של ניגומה הן:

    • יוגת האש הפנימית - טומו
    • יוגת הגוף האשלייתי
    • יוגת החלום
    • יוגת האור הצלול
    • יוגת ההעברה - פוואה
    • יוגת מצב הביניים - בארדו

    אלה תרגולים של שלב ההשלמה בטנטרה, שעובדים עם הערוצים, הרוחות והטיפות של הגוף העדין. בטיבטית הן נקראות "שש הדהרמות", ובמערב התקבל השם "שש היוגות". במסורת השאנגפה כל אחת מהן מתוארת בשורה אחת, לפי המהות שלה:

    • האש הפנימית - חום האושר שבוער מעצמו
    • הגוף האשלייתי - התשוקה והכעס משתחררים מעצמם
    • החלום - בלבול השינה מיטהר מעצמו
    • האור הצלול - הבורות מתבהרת מעצמה
    • ההעברה - בודהיות בלי מדיטציה
    • מצב הביניים - גוף ההנאה של הבודהות

    (מתוך "שורות הוואג׳רה של שש הדהרמות", לפי תרגומה של שרה הרדינג)

    מי שלמד את שש היוגות של נארופה ימצא כאן כמעט את אותה רשימה. לאמה גלן כותב על כך בספרו "לחיות מול המוות":

    "שש היוגות של נארופה, כפי שהועברו דרך מרפה ומילרפה, ושש היוגות של האחות ניגומה, שנארופה העביר לאחותו או לבת זוגו... הן למעשה אותם שישה תרגולים יוגיים. עם זאת, יש הבדל קל בסדר, ובהיבטים של כל יוגה שמודגשים." (לאמה גלן, תרגום שלנו)

    ובכל זאת, המסורת שמרה עליהן כשתי שושלות נפרדות כבר לפני מאות שנים. סנגיה טונפה, השביעי בשרשרת של מורה אחד לתלמיד אחד, מסביר שהיוגות של נארופה הן תמצית הטנטרות של האם, ובעיקר ההוואג׳רה, והיוגות של ניגומה הן תמצית הטנטרות של האב, ובעיקר הגוהיאסמאג׳ה. ושרה הרדינג מציינת ששתי ההדגשות הגדולות אצל ניגומה הן יוגת הגוף האשלייתי ויוגת החלום. פֶּמה קנדרו רינפוצ׳ה, מורה וחוקרת, מציינת שטעם הריקות, שעובר בכל שש היוגות, מורגש אצל ניגומה יותר מבכל מקום אחר. אצלה, יוגת הגוף האשלייתי היא המשך ישיר של יוגת היידאם: לראות את כל מה שמופיע כגוף של היידאם, נוכח לגמרי וריק לגמרי, כמו קסם, כמו חלום.

    מסורת השאנגפה שמרה גם על סדרה של תרגילים גופניים, טרולקור, שמלווים את התרגול ובעיקר את הטומו. לפי שרה הרדינג, ייתכן שמקורם בחמש הוראות קצרות המיוחסות לניגומה עצמה, ומאסטרים מאוחרים סידרו אותם כ-18 או 25 תרגילים.

    חמש הדהרמות המוזהבות - עץ שלם

    את מכלול התורות של ניגומה מתארים במסורת כעץ:

    • השורשים - שש היוגות של ניגומה
    • הגזע - המהמודרה של הקמע (גָאוּ-מָה), שנקראת כך משום שקיונגפו נלג׳ור שמר את ההוראות האלה, היקרות לו מכל, בתיבת קמע מעץ סנדל שענד על צווארו. זהו לימוד על "אי-עשייה" של התודעה, ושלושה מורים הודים תרמו לו: ניגומה, מאיטריפה וסוקהאסידהי
    • הענפים - "שלושת השילובים": לראות את כל מה שנראה, נשמע ונחשב כטבעו של הגורו, של היידאם ושל האשליה, ולשלב את ההבנה הזאת בחיי היום-יום
    • הפרחים - הקצ׳רי הלבנה והקצ׳רי האדומה, שתי צורות של ואג׳ראיוגיני
    • הפרי - "האלמוות והבלתי-מוטעה": הטבע של הגוף והתודעה שאינו מת ואינו טועה

    כך שש היוגות אינן עומדות לבד. הן השורשים של עץ שלם, שהגזע שלו הוא מהמודרה, הטבע הצלול והפתוח של התודעה. ולא במקרה הפרחים של העץ הם צורות של ואג׳ראיוגיני: בריטריט בעין גדי נלמד את שש היוגות של ניגומה בהקשר של תרגול ואג׳ראיוגיני, ולאמה גלן יעביר את העצמת ואג׳ראיוגיני.

    מהדלאי לאמה השני ועד עין גדי

    אחד הספרים הראשונים שתרגם לאמה גלן, בשנת 1985, היה הפרשנות של הדלאי לאמה השני, גנדון גיאטסו, לשש היוגות של ניגומה.

    בספרו על חייו של הדלאי לאמה השני כותב לאמה גלן שאביו של הדלאי לאמה השני, קונגה גיאלצן, היה לאמה מוערך מאוד ומחזיק שושלת בזרמים שאנגפה קאגיו, שיג׳יי ונינגמה, ושש היוגות של ניגומה עברו במשפחתו במשך דורות. את התמסורת הסמלית שלהן קיבל הדלאי לאמה השני כבר בגיל ארבע, ואת הלימוד והתרגול הממשי התחיל בגיל שמונה.

    לאמה גלן מלמד שתרגולי הבסיס של הטומו, האש הפנימית, הם פשוטים וקלים להבנה ולתרגול במסורת של ניגומה, מה שמאפשר כניסה קלה אל התרגול.

    ובמאמר על המוות המודע מספר לאמה גלן שמכל הדרכים לתרגל פוואה, העברת התודעה ברגע המוות, התרגול המועדף עליו הוא זה שנלמד בשש היוגות של המיסטיקנית ההודית ניגומה, שם משתמשים ביוגיני הלבנה כיידם.

    אלף שנה אחרי הפגישה בשדה הקבורה בסוסה, התורות של היוגינית הנסתרת מקשמיר ממשיכות לעבור ממורה לתלמיד. בחנוכה נלמד ונתרגל אותן ביחד, שבעה ימים על שפת ים המלח.


    🌺 בחנוכה הקרוב נתרגל את שש היוגות של ניגומה עם לאמה גלן מולין ודרופון צ׳ונגוואל-לה, 6-12.12.2026, בבית ספר שדה עין גדי, על שפת ים המלח.

    🌸 מאיטרייה סנגהה ישראל, קהילת התלמידים הישראלית של לאמה גלן מולין

    מאמרים נוספים

    הדרך להארה של יוגת החלום

    לאמה גלן מולין על הריטריטים שעשה בדהרמסלה, על ריטריט שבו ישן בישיבה כדי לחדור לעולם השינה והחלום, ועל דרגות יוגת החלום.

    יוגת הגוף האשלייתי

    לאמה גלן מולין על יוגת הגוף האשלייתי בשש היוגות: ההתמוססות שבתחילת כל תרגול, האור הצלול, שלושת הגופים, ולמה החלום הוא הכנה לברדו.

    איך מחליטים על תרגול מדיטציה אישי?

    לאמה גלן מולין על הקשר בין מורה לתלמיד בטנטרה, על ריטריט ביחידות ובקבוצה, על תרגול טומו יומיומי ועל מיזוג התרגול בכל רגע בחיים.