שש היוגות של נארופה - לאמה גלן מולין על התיאטרון הטנטרי ועל האש הפנימית
הדברים הבאים נערכו ותורגמו מתוך דבריו של לאמה גלן מולין בשיחה עם סטיב ג׳יימס בפודקאסט Guru Viking (פרק 9). זה החלק השני של השיחה, ואת החלק הראשון, על שנות הלימוד בדהרמסלה, אפשר לקרוא כאן. את השיחה המלאה, עם כתוביות בעברית, אפשר לראות כאן (הסרטון מתחיל מהחלק השני):
פשטות בתרגול
אני חושב שבימים הראשונים של הבודהיזם נטו לתרגל טנטרה אחת ולא אחרת. אבל כאלף שנה אחרי מות הבודהה נעשה מקובל לשלב אלמנטים מכמה טנטרות. שש היוגות הן חיבור כזה. הן לוקחות תרגול מסוים מטנטרה אחת, מחברות אותו לתרגול קרוב מטנטרה שנייה, ואחר כך למשהו מטנטרה שלישית. נהוג לומר ששש היוגות מאחדות אלמנטים מחמש מהטנטרות של היוגה העליונה, הטנטרות הנעלות ביותר שלימד הבודהה.
נראה לי שהמטרה הייתה פשטות בתרגול. בימים הראשונים שמרו על הטנטרה בסוד גדול הרבה יותר, והשפה הייתה מסתורית מאוד. חמש הטנטרות שעליהן מבוססות שש היוגות נקראות בטיבטית "הטנטרות הנסתרות", כי המשמעות שלהן מוסתרת בתוך השפה. הן משתמשות במעין צופן כדי לשמור על סודיות התרגול. מאוחר יותר, במאות השמינית והתשיעית, מאסטרים הודים גדולים כמו לואיפה וגנטאפה חשבו שהגיע הזמן לדבר קצת יותר בגלוי, ויצרו שושלות משולבות. הרבה מהשושלות בטיבט נולדו בתקופה הזו, והן נעשו פופולריות מאוד בהימלאיה.
שש היוגות הן אחת מהשושלות המשולבות האלה. הן עברו מטילופה לנארופה, הגיעו לטיבט עם מארפה, הועברו למילארפה, ומשם, לאורך הדורות, לכל האסכולות של הבודהיזם הטיבטי.
את ההעברה הראשונה שלי קיבלתי, אם אני זוכר נכון, ב-1974, מקיאבג׳ה טריג׳אנג דורג׳ה צ׳אנג, המורה של הדלאי למה. לכל דלאי למה יש שני מורים גדולים ושבעה מורים עוזרים. הוא היה אחד משני הגדולים, וממנו קיבל הדלאי למה רבות מהשושלות הטנטריות שלו. ב-1974 הוא נתן את ההעברה האחרונה שלו של שש היוגות, והיה לי מזל גדול להיות שם. כמה שנים אחר כך קיבלתי גם את ההוראות לתרגול.
חשוב לומר שהאלמנטים של שש היוגות נמצאים בטנטרות רבות של היוגה העליונה. שש היוגות של נארופה הן פשוט הדרך שבה האלמנטים האלה צומצמו לשלד התרגול עצמו, בשפה גלויה.
חמשת השלבים, היום והלילה
הגישה לטנטרה מגיעה מהטקסט של נאגארג׳ונה "חמשת השלבים". בטנטרה אנחנו בעצם עושים חמישה דברים. הראשון הוא יוגת שלב היצירה - מנדלה ומנטרה, לראות את עצמך כבודהה טנטרי, את הגוף כמקדש של בודהה, ואת העולם שלך כגן העדן הפרטי שלך. את כל מי שנכנס לעולם שלך רואים כהתגלמות של חלום ההארה שלך, ומדקלמים מנטרות כדי להפיץ אנרגיה, אור ומעשים טובים.
השני הוא הטומו, הקונדליני, שנקראת גם צ׳אנדאלי, האש הפנימית. זה תרגול שדומה לתרגולי הצ׳י הסיניים, של פתיחת ערוצי האנרגיה בליבת ההוויה שלנו. משם זה מתרחב לשני צדדים, השלב השלישי והרביעי. מצד אחד, בצד של המציאות הרגילה, הטבע האשלייתי של הגשמיות. ומצד שני, בצד הקורן, הזוהר הנצחי של הנשמה. אני אוהב את הביטוי הזה, למרות שנשמה היא מילה קצת בעייתית בפי בודהיסט. והחמישי הוא האיחוד בין הזוהר הנצחי של הנשמה לבין התצוגה האשלייתית שעולה ושוקעת בתוך הזוהר הזה.
שש היוגות הולכות לפי המתווה הזה, אבל במונחים פשוטים מאוד, שקל לתרגל. בסופו של דבר זה מסתכם בשני דברים: איך מתרגלים ביום, ואיך מתרגלים בלילה. בלילה הכוונה ליוגה של השינה העמוקה וליוגת החלום. אפשר לעשות על זה ריטריט אחד או כמה, אבל חשוב יותר התרגול היומיומי - בוקר וערב, קצת טומו, איזון האנרגיות, ויצירה של מעין סביבה של גוף ואג׳רה ותודעת ואג׳רה. וכשזה קיים, התרגול הבסיסי של העולם כתיאטרון טנטרי נעשה קל.
העולם כתיאטרון טנטרי
לראות את העולם כתיאטרון טנטרי - זה הבסיס של כל תרגול טנטרי. בטיבטית קוראים לזה יוגת האלוהות או היישות השמימית המוארת, היוגה שבה רואים את עצמנו ואת האחרים כמשתתפים בתיאטרון של הארה. נהוג לומר שכדי לתרגל אותה צריך הכשרה רוחנית קודמת מהבודהיזם של הסוטרות - הבנה של ארבע האמיתות הנאצלות, ותרגול של שלושת האימונים: מוסר, מדיטציה וחוכמה. חוכמה כאן פירושה לחוות את הטבע האשלייתי של העצמי, את האחיזה האשלייתית שלנו בעצמי. ועצמי כאן הוא לא רק העצמי שלי, אלא גם העצמי של השולחן, של השמיים, של ההר ושל יצורים אחרים.
ג׳ה צונגקאפה, המורה השורשי של הדלאי למה הראשון, אומר שצריך שלוש איכויות. הראשונה היא מרחב פנימי, כלומר פחות כעס, פחות היקשרות ופחות היאחזות בעצמי. השנייה היא בודהיצ׳יטה, חמלה גדולה כלפי כל היצורים. והשלישית היא חוכמה, נוכחות רגועה מול תסמונת הדואליות. כשהאיכויות האלה קיימות, מהיום שמקבלים חניכה טנטרית מתחייבים לראות את עצמנו מאותו רגע לאור תהליך ההארה - את עצמנו כצורה של בודהה, ואת האחרים כהתגלמויות של יצורים מוארים. מטבע הדברים זה משנה לגמרי את התחושה שלנו כלפי עצמנו וכלפי אחרים, ויש לזה השפעה דרמטית על החיים.
נאמר על הטנטרות שהן מיועדות למי שמוכן. אי אפשר להושיב מישהו בלי רקע ולבקש ממנו לתרגל את זה, כי זה פשוט נעשה פנטזיה. אבל למי שכבר מביא איתו את הרקע הזה, זה כלי עוצמתי מאוד לשינוי.
אחד התלמידים שלי בפילדלפיה, לפני כ-20 שנה, מכר ספרי לימוד ועבר בין בתי ספר, בלי הרבה הצלחה. כשהתחיל לתרגל טנטרה, העסק שלו הוכפל בתוך שנה. לפני כן אנשים ראו בו אדם עגמומי, משעמם ואפור, ופתאום הוא נעשה רוח שובבה ועליזה, שאנשים שמחו לראות. וכשאתה שמח לראות מישהו, אתה גם מעדיף לעשות איתו עסקים.
וכך גם בתגובות שלנו לאחרים. אם מישהו במצב רוח רע אומר לך משהו בגסות, ואתה עונה בגסות, הגסות פשוט ממשיכה להזין את עצמה. אבל אם אתה מסתכל עליו ברוגע, צוחק בלב ואומר לעצמך "איזה תיאטרון טנטרי נהדר", ועונה בהומור, בפתיחות, בשמחה ובמעין רעות, זה משנה לגמרי את האנרגיה. כך גם עם הילדים, עם ההורים, עם בני הזוג ועם האנשים שאנחנו אוהבים.
וזו לא העמדת פנים. זה פשוט קרוב יותר לטבע האמיתי של ההוויה. את תחושת העצמי שלנו אנחנו בונים מההורים, מהתורשה, מתחושת הזמן והמקום, מהחינוך וממערכות האמונה שלנו. אנחנו חושבים שזה באמת אני, אבל אלה רק פיסות קטנות של סחף שצפות בנהר, ואנחנו מזדהים איתן. אסנגה, אחד משני המאסטרים ההודים הגדולים שעליהם מבוססות כל האסכולות הטיבטיות, כתב שתודעת הבודהה היא קרח שנמס למים, ותודעה לא מוארת היא מים במצב של קרח. לקרח ולמים יש טבע זהה, הם רק במצבים קצת שונים. במילים אחרות, טבע הבודהה שלנו נמצא כאן איתנו, הוא רק עוד לא נמס ועוד לא זורם בחופשיות.
ברובד הראשון של הטנטרה רואים בכל מה שמגיע אלינו התגלמות של בודהות, של בודהיסטוות או של המורים שלנו, חלק מההארה שלנו שהולכת ונפרשת. במקום לשאול "למה זה קורה דווקא לי?", מנסים לראות את זה כתהליך בעל משמעות, עם פוטנציאל לשינוי. אבל לשם כך צריך לחוות את הדברים בפתיחות, במשחקיות ובהומור, ואז לשחרר אותם. אחרת חוויות שליליות מצלקות אותנו, וחוויות חיוביות נעשות ממכרות. בטנטרה אומרים: בלי לדחוף ובלי למשוך, רק להניח לתודעה לנוח בזוהר הטבעי והשמח של ההוויה, ולתת לכל הדברים לעלות ולשקוע כמו גלים באוקיינוס.
ארבע הפנים של החמלה
חשוב לא לחשוב על עצמך כעוד צופה בקהל. אתה עומד על הבמה, פעיל ונוכח, על הבמה של תיאטרון החיים שלך. אנחנו מדברים על ארבע הפנים של החמלה. הראשונה שלווה, השנייה מגבירה - דוחפת דברים לכיוון שנראה לך מועיל ומשנה, השלישית היא עוצמה - להיות קצת קשוח או קשוחה, והרביעית היא זעם. הצבעים שלהן הם לבן, צהוב, אדום וכחול-שחור. לכן אלוהויות טנטריות רבות בטנטרות של היוגה העליונה מתוארות עם ארבע פנים, או לפעמים עם שלוש מהן. אם יש משהו בתיאטרון שלא מוצא חן בעיניך, יש לך כל הזכות לאתגר אותו - אתה משנה אותו, והוא יכול לשנות אותך. ועם זאת, בבודהיזם אומרים שמי שלא עשה את הריטריט הארוך צריך להיזהר מאוד עם הפנים הזועמות, כי הן עלולות להכות בחזרה חזק יותר ממה שהוא מוכן לספוג.
אל תדאגו לדברים הגדולים, תטפלו בדברים הקטנים
אטישה הגדול אמר: אל תדאגו לדברים הגדולים, תטפלו בדברים הקטנים, וכשמטפלים בקטנים, הגדולים מסתדרים מעצמם. בבודהיזם הטנטרי מסתכלים בסוף כל יום על היום שעבר. מה קרה היום? האם עשיתי משהו שאני לא שלם איתו? האם היה מצב שבו לא עשיתי את מה שהייתי רוצה לעשות? ואז מדקלמים את המנטרה של ואג׳רסאטווה, ומדמיינים זרם מים שעובר בגוף ושוטף כל תחושה שלילית, כל אשמה. עשיתי כמיטב יכולתי עם מה שהיה לי באותו רגע, ובפעם הבאה אנסה לעשות טוב יותר, להיות קשוב ומדויק יותר.
כדאי לסיים כל יום בתרגול רוחני כזה, ולהיות כנים מאוד עם עצמנו. ועוד דבר שאטישה אמר: קל יותר לראות מאה פגמים באחרים מאשר פגם אחד בעצמך, אבל מועיל יותר לראות פגם אחד בעצמך ממאה באחרים. אז כדאי לטפל בדברים מהצד שלך כמיטב יכולתך, ולנסות לא לשפוט אחרים.
טומו - האש הפנימית
יוגי בתרגול, ציור קיר טיבטי
הטומו הוא חלק ממה שאנחנו קוראים לו בניית גוף הוואג׳רה. רוב האנשים מסתובבים כשהתודעה שלהם מוטלטלת בין מושאי החושים - כל מה שאנחנו רואים, שומעים, מריחים, טועמים ומרגישים במגע, והמחשבות על כל אלה. זה נקרא הגוף הגס והתודעה הגסה. ברובד עדין יותר, מאחורי זה, זורמת בגוף מערכת עצבית-חיסונית עדינה - הצ׳אקרות, הערוצים והטיפות. אפשר לקרוא לזה כימיה גופנית עדינה. מה שהרפואה המודרנית מכנה מערכת עצבית, כימיה של המוח ושל בלוטת התריס, ומה שאנחנו מכנים אנרגיות של מקלעת השמש ואנרגיות מיניות - אלה ארבע, חמש, שש או שבע הצ׳אקרות שמתוארות בטנטרות השונות.
במערכת האנרגיה המרכזית שלנו, מהבסיס, המיניות, ועד הקצה העליון, המוח, יש לא פעם תקלות. כשהערוצים של הצ׳אקרות חסומים, הכימיה לא זורמת. אם האנרגיה המינית חלשה, לחיים חסר טעם ולהט. אגב, אנרגיה מינית חיה לא פירושה בהכרח חיי מין פעילים. יש נזירים שחיים בפרישות ומתרגלים טנטרה, וגם אצלם האנרגיה הזו צריכה להיות מאוזנת, אחרת יש להם בעיה גדולה.
אומרים שבצ׳אקרת הטבור יש 64 ערוצי אנרגיה, שנקראים לא פעם עלי כותרת, ובמוח 32. אם כולם פתוחים, והטיפות הזכריות והנקביות זורמות בהם בחופשיות ובאיזון, החיים מלאי חיות, התלהבות, אנרגיה יצירתית ושמחה.
בטנטרה הבודהיסטית מתארים את הטומו כנשיקה של השמש והירח. מגבירים את החום של הכוח הנקבי בצ׳אקרת הטבור, בבסיס הערוץ המרכזי, שמסומל בדיסקה קטנה של שמש. החום הזה עולה בערוץ המרכזי, פותח את צ׳אקרת הלב ואת צ׳אקרת הגרון, ומחמם את הירח הקריר שבמרכז הכתר, צ׳אקרת המוח. הירח מתחיל לקרון ולהתחמם, והצ׳אקרות שבמוח מתחילות לטפטף, כלומר לשחרר את האנרגיות החיוביות שלהן, כימיה מוחית שמיטיבה מאוד עם תחושת הרווחה ומעוררת את כל חילוף החומרים.
הטומו נועד להגביר את הכוח הנקבי שלנו, בין אם אתה גבר ובין אם את אישה. הכוח הזה, שמסומל בשמש שבטבור, הוא הירושה שלנו מאמותינו הקדמוניות, ונקרא גם גורם החוכמה. חוכמה כאן היא לא השכלה או אינטלקט, אלא מצב תודעה - קצת כמו ההרפיה, הפתיחות והשמחה שכוסית קטנה של ויסקי מביאה (לא במקרה, מאסטרים טנטריים מתוארים לא פעם עם צלוחית של יין בידם). כשהחום הזה עובר דרך הלב, הלב מתחמם, משתחרר ונפתח. כשהוא עובר דרך הגרון, הקול והדיבור שלנו נעשים מתנגנים ויפים יותר. וכשהוא נוגע במוח, כל תהליך החשיבה המושגית משתנה מן היסוד. ואז הטיפות שמשתחררות זורמות מטה, נופלות אל השמש ומחזקות עוד יותר את גורם החוכמה, והשמש שולחת גל נוסף של זוהר במעלה הערוץ המרכזי. כך נוצרת תנועה של כוחות שעולים ויורדים.
לעשות בלי לעשות
שואלים אותי לפעמים איך אני מספיק כל כך הרבה. האמת היא שאני אדם קצת עצלן, והגורל פשוט נשא אותי לכל מיני כיוונים. אני חושב שחשוב למצוא דברים שאתה באמת אוהב לעשות, ואז העשייה עצמה קלה מאוד. אם תגיד לילד לסחוב אבן מצד אחד של השדה לצד השני, הוא לא ישמח במיוחד. אבל אם תגיד לילדים שבצד השני מחכה דלי של שוקולד, וחצי ממנו יהיה שלהם, הם יתחרו מי יגיע ראשון.
אני אוהב שיר שכתב הדלאי למה השלישי בלילה שבו נפטר (תרגמתי אותו באחד מספריי על חייו). הוא קרא לתלמידיו הקרובים אל המקדש, ישב איתם במדיטציה ונתן להם לימוד אחרון. באחד הבתים הוא אומר: אנשים אומרים שנסעתי, כתבתי ועשיתי הרבה, ושבוודאי לפעמים אני מתעייף. אבל אני תמיד מנסה להניח לתודעה לנוח באור הצלול של רגע ההירדמות, ולכן אני אף פעם לא מתעייף. ומארפה, שהביא את שש היוגות של נארופה לטיבט, אמר: לעשות בלי לעשות, לדבר בלי לדבר, להקשיב בלי להקשיב ולעבוד בלי לעבוד. אני חושב שהבעיה הגדולה ביותר שלנו עם עבודה היא ההזדהות - עם "אני שעושה את העבודה", עם התהליך או עם המטרה. אם מניחים לכל מה שאנחנו עושים להיות זרימה חופשית של אנרגיית החיים, אפשר לעשות לא מעט בלי להגיע לתשישות.
לדעתי, כשמתרגלים טומו, כל דבר בחיים נעשה קל יותר. בכל מסורות הטנטרה הבודהיסטית העליונה, הטומו הוא גם התרגול העיקרי ביוגות של אריכות ימים וריפוי, והוא נחשב לכוח חזק מאוד לשמירה על הבריאות. כשהמוח משחרר את הכימיה הנכונה, רמות הלחץ מתאזנות, והרבה בעיות בריאות נובעות מחיים תחת לחץ. תחושת הרווחה ושמחת החיים, שמגיעות מחושניות תוססת, משפיעות מאוד על הבריאות ועל היכולת לעבוד היטב.
איך מתחילים
יש מרכזים לבודהיזם טיבטי בכל העולם. השושלת חשובה, ולכן כדאי לקבל חניכה. לפי הפירושים של צונגקאפה ושל הדלאי למה השני, הטנטרות המתאימות ביותר לטומו כפי שהוא נלמד בשש היוגות של נארופה הן צ׳אקרסמוורה או הווג׳רה (Hevajra). לכל מערכת של יוגה טנטרית עליונה יש שושלת טומו משלה, אבל גם שש היוגות של נארופה וגם שש היוגות של ניגומה מבוססות על המערכת של צ׳אקרסמוורה והווג׳רה. מילארפה, למשל, לא אהב לתת חניכות בעצמו, ולכן שלח את גמפופה לקבל את חניכת צ׳אקרסמוורה מלאמה מאסכולת סאקיה. כלומר, החניכה לא חייבת להגיע דווקא מקו השושלת של שש היוגות, מספיק שתהיה מהמשפחה הזו של הטנטרות.
אחרי החניכה טוב לקבל העברה בעל פה מלאמה. הייתי ממליץ לבקש קריאה בעל פה של הטקסט המקורי של טילופה, או של הטקסט המקורי של נארופה. הטקסט של טילופה הוא בן שני עמודים ושל נארופה ארבעה, כך שזו בעצם ברכת שושלת מטילופה או מנארופה.
ומה עם התרגולים המקדימים? בחלק מהאסכולות דורשים לפני כן 100,000 השתטחויות, 100,000 מנטרות של ואג׳רסאטווה וכן הלאה. אני לא מסכים עם זה. לדעתי, ב-100 השנים האחרונות זה נעשה קצת כלי לשייך תלמידים לאסכולה מסוימת. מי שרוצה לעשות את התרגולים האלה, מוזמן, אבל כדאי לעשות אותם כמו שמארפה עשה, מול 35 הבודהות של הטיהור, באופן כללי ולא דרך שיוך לזרם. וגם 100,000 חזרות לא באמת נחוצות. אפשר לעשות חודש של השתטחויות בבוקר ובערב, חודש של ואג׳רסאטווה וכן הלאה, או אפילו שבוע, ואז לגשת לתרגול עצמו. מה שבאמת חשוב הוא לקבל את החניכה.
🌺 בחנוכה הקרוב נתרגל את שש היוגות של ניגומה עם לאמה גלן מולין ודרופון צ׳ונגוואל-לה, 6-12.12.2026, בבית ספר שדה עין גדי, על שפת ים המלח.
🌸 מאיטרייה סנגהה ישראל, קהילת התלמידים הישראלית של לאמה גלן מולין